ביקורת: קללת הגלואמגלוזר

ביקורתה של מאיה מרמרי על "קללת הגלואמגלוזר", מאת סופרי הפנטסיה והמאיירים, פול סטיוארט וכריס רידל

הספר "קללת הגלואמגלוזר" הנו הספר הראשון בסאגת קווינט (אביו של טוויג, למי מבינכם שקרא את "מעבר ליעעבות"), וסוקר את שנתו הארבע-עשר. אנו פוגשים קווינט, לראשונה, לאחר שהספיק לעבור מספר תהפוכות ולחוות על בשרו אירוע מגדיר אישיות, הלוא היא השריפה שהתרחשה בביתו ( מתייחסים לנושא גם ב"ווקס" – סאגת רוק). שריפה זו איננה יד-הגורל, אלא מעשה ידיהם של אנשי ליגה שרצו במות אביו, הפיראט תן העננים. אירוע זה לא רק מטביע בו פחד-אימים מאש, אלא גם נוטל ממנו את אמו ואחיו הרבים. לאחר תהפוכות אלו, אביו מנסה למצוא לו ביטחון והשכלה בסנטפראקס, עיר המלומדים שמרחפת על גבול קצהעולם. רוק מקבל מקום כמתלמד של הנשגב בבכירי האקדמיה וחברו הטוב של תן העננים,ליניוס פלאטיקוס.

העלילה מסתבכת כאשר אנו למדים כי הנשגב בבכירי האקדמיה, ואביה של מאריס המככבת ליד קווינט, מסתיר סוד אפל. חייו אינם טרודים במטלותיו, כפי שניתן לשער בתחילה, אלא סובבים סביב אימה השוכנת במסרקאבן. מבוך חי של מנהרות המהווה את לבו של הסלע המרחף שעליו בנויה סנטפראקס. מקום זה הוא מקור לאימה, מאחר והוא משתנה תדיר עם צמיחתו של הסלע. לתוך אותו מבוך אימים נכנסים מאריס וקווינט במטרה לעמוד על טיבו של הסוד אותו הנשגב מנסה להטמין. הם יוצאים מתוך סיבותיהם שלהם; מאריס מתוך החששות לגבי אביה, וקווינט מתוך סקרנות לאותו סוד שהפרופסור מחביא. אולם שניהם יתעו ביחד, ייתקלו במראות אימים וישחררו לעולם את אותו סוד איום הגדל בלבו של הסלע המרחף.

דבר ראשון ששימח אותי בספר, הוא צירופה של מאריס לעלילה (אמו של טוויג, מ"מעבר ליערעבות"). אנחנו מגלים דמות ספק ראשית- ספק משנית חזקה, שלא זאת בלבד שהיא מתניעה את הסיפור, אלא שהיא ממשיכה ללוות אותנו ומעשירה את המציאות הנגלית לנגד עינינו. לכל אלו שמצפים כי זוג היונים יסתדר למן ההתחלה, נכונה אכזבה – וטוב שכך. הסופרים יוצרים אנטגוניזם ראשוני בין הדמויות, ונותנים לנו לספוג את קווינט ומאריס כדמויות עגולות עם יתרונות וחסרונות, כמו בחיים האמתיים.

מבחינת התחושה, מרגישים את העובדה שהספר נכתב מיד לאחר סאגת טוויג. במובנים רבים הוא פרולוג ל"מעבר ליערעבות", והוא כולל הסברים לאופן בו נראים פני הדברים בספרים המתרחשים מאוחר יותר, מבחינת הכרונולוגיה העלילתית. עם זאת, מבחינת השאלה – כיצד לקרוא – לפי הסדר הכרונולוגי, או לפי סדר הפרסום, עליי להמליץ על האפשרות השנייה. מומלץ לקרוא קודם את "סאגת טוויג", כיוון שהסופרים מתבססים על מידע שנצבר בספרים הקודמים, מבחינת זמן פרסומם, ואינם מספקים הסבר על העולם מחדש.

דבר אחד שמתמיהה בעיניי, ולא רק בספר הזה, הוא חוסר הנוכחות של הורים ביולוגיים בחיי ילדיהם: אם זה תן העננים, שמוסר את בנו לחניכות בה הם כמעט לא יתראו או אביה של מאריס המזניח אותה למרות אהבתו אליה ואלו הן דוגמאות רק מ"קללת הגלואמגלוזר". רכיב העלילה של ההורים הלא-מתפקדים מלווה אותנו הלאה, גם לסדרות טוויג ורוק. הייתי שמחה לראות לפחות אב ביולוגי אחד או אם ביולוגית אחת (שבמפתיע תמיד נפטרת לפני ההתרחשות בספר), שמקיימים יחסים נורמליים אם הילדים שלהם. אולי יש בכך ביקורת מרומזרת על ההורים בעולם המודרני, אך אם כך הוא הדבר, הייתי שמחה לראות מהו מודל תקין של הורות בעיניי הסופרים.

באשר לעלילה ולסיפור עצמו; אני יודעת שחזרתי על הטענה הזו בשתי הביקורות הקודמות שלי, אולם לעולם לא אחדל להתפעל מהיכולת של שני הסופרים, סטוארט ורידל,  להמציא פינות חדשות לקצעולם ולחקור אותן.  הפעם, זהו המסרקאבן, סלע דומם לכאורה, ההופך רוחש ומלא חיים תחת כתיבתם. הספר עשיר באיורים מפורטים ומלאי דמיון, ובדמויות משעשעות, אכזריות ומעל לכול אמינות. בנוסף, הם בוחרים לפתח גם דמויות משניות, בלי להתעצל. התוצאה היא עולם רב-ממדי ועמוק, הנמתח מעבר לאצבעותיהם של שני בני העשרה המובילים את הסיפור. תאווה למחשבה ולדמיון. אני ממליצה על הספר לכל קוראי "מעבר ליערעבות", ולאלו המוכנים להסתכן בפנטזיה מסעירה, גם אם הם מפספסים חלק מההקשרים מהספרים הקודמים.

קללת הגלואמגלוזר (The curse of the Gloamglozer)

סדרת קורות קצעולם (The Edge Chronicles)

כתבו ואיירו: פול סטיוארט וכריס רידל

תרגום מאנגלית: דורית לנדס

הוצאת עם עובד (2007)

 382 עמודים