"מספר הסיפורים" הסדרה הקלסית של ג'ים הנסון מתוכננת לשוב, הפעם בשיתוף פעולה עם סופר הפנטזיה, ניל גיימן

היה היה פעם ערוץ אחד, ויש מי שאפילו קראו לו – "הערוץ הראשון". בערוץ זה היו משודרים הרבה דברים משעממים, הרבה שידורים חוזרים, וגם הרבה שידורים חוזרים של דברים משעממים! אבל מדי פעם היו פנינים – קלסיקות שילדים (ולא רק הם) דווקא שמחו כששבו לשדר אותן, גם אם זה היה בפעם המאה. כזאת הייתה הסדרה, "מספר הסיפורים", בכיכובו של השחקן המנוח ג'ון הרט, בהפקה היצירתית של ג'ים הנסון – האדם, אמן הבובות והחברה שהקים.

הסדרה האייקונית עלתה למסכים ב-1987 לתקופה קצרה – בסך הכול 9 פרקים, עונה אחת. סדרת ספין אוף של סיפורי המיתולוגיה היוונית שרדה 4 פרקים בלבד. אמנם בארץ היא נקראה "סיפורי עמים", אבל רבים מאתנו קראו וקוראים לה עדיין, בתרגום הישיר משמה באנגלית – "מספר הסיפורים" (The Storyteller). כך זוכר אותה בחיבה פחות או יותר כל מי שנולד בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת (והרבה שנולדו אחר כך).

לאור ההצלחה המסחררת של הסדרה (לפחות בסטנדרטים של התקופה) ורגשות הנוסטלגיה העזים שרבים ברחבי העולם חשים כלפיה, זה מפתיע מאוד שנדרשו למעלה מ-30 כדי להשיב אותה למסך. פייר? ניסיונות להעניק חיים מחודשים לפנצ'ייזים אהובים מהעבר מוצלחים רק לעתים רחוקות. ובכל זאת, נראה שג'ים הנסון מאוד רציניים בכוונותיהם – עובדה, הם גייסו את עזרתו של אחד השמות החמים בתחום הפנטזיה והפולקלור בעשורים האחרונים: ניל גיימן.

מספר הסיפורים – הדור הבא!

בגלגולה החדש, גיימן יהיה אחראי הן על הכתיבה והן על ההפקה, ויש לזה לא מעט השלכות מעניינות. קודם כול גיימן הבטיח שהסדרה תותאם לקהל החדש, שמורגל לצפייה בבינג'. מותאמת איך? לא ידוע, אבל בסדרה משנות ה-80, כל פרק התמקד במעשייה שונה ועמד בסך הכול בפני עצמו. פורמט שכזה אכן פחות מתאים למרתון צפייה. בשביל חוויה שכזו, צריך בד"כ סיפור מסגרת ענף, מותח ומספק ופרקים שמסתיימים בקליף האנגרים (Cliff Hangers) מטורפים – משהו שיעורר בצופה את הרצון להמשיך לצפות עוד ועוד. כשכל פרק מסתיים בסוף סגור, זה לא באמת משנה עם ממשיכים לצפות או עוצרים. נשמע שאכן לכך גיימן מכוון:

"חלק ממה שמרתק אותי לגבי 'מספר הסיפורים', זה הדברים שאנחנו לא יודעים. מי היה מספרים הסיפורים? למה הוא סיפר את הסיפורים האלה? האם הוא היה גובלין? איזה מן יצור הוא? מה שהייתי רוצה לעשות זה סיפור פנימי שיהיה ארוך כמו הסיפור מבחוץ. אנחנו הולכים לגלות הרבה דברים על זהותו של מספר הסיפורים, אנחנו הולכים לגלות דברים שאנחנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא יודעים. אנחנו הולכים להתחיל בממלכה צפונית שבה סיפורים אסורים ולספר אותם נחשב לעבירה שדינה מאסר או הוצאה להורג. אם תשימו מספר סיפורים בסיטואציה הזאת, דברים יתחילו להיות הרבה יותר אינטראקטיביים".

ליסה הנסון, ביתו של ג'ים הנסון המנוח, הייתה מאוד מעורבת בפיתוח הקונספט של הסדרה המקורית. לדבריה, הבחירה בגיימן הייתה די מתבקשת:

"ניל גיימן הוא מומחה במעשיות ובסיפורי מיתולוגיה מסורתיים, בנוסף להיותו מספר סיפורים מודרני, שמתאים לזמנים האלה. אני מרגישה שאם ניל היה שחקן, הוא צריך היה לשחק את הדמות, כי הוא מגלם את מה שמספר סיפורים הוא במהותו, חרש מילים מאומן שיכול לשעשע אנשים בכוחו של הסיפור עצמו, בלי לומר דבר על כך שהוא גם משנן את הכול בראשו".

לגיימן גם כבוד עז לסדרה המקורית: "'סיפורי עמים' המקורית נכתבה בוימה וסיפרה סדרה של סיפורים בצורה מבריקה. זאת משימה מבעיתה ומעוררת השראה, להמציא מחדש את מה שג'ים הנסון עשה, עבור תור הזהב של הטלוויזיה בו אנחנו נמצאים עכשיו, וזה כבוד גדול עבורי שחברת ג'ים הנסון תפקיד בידיי את מלאכת החזרה של סיפורי עמים, ואני מרגיש כבוד רב מכך שחברת ג'ים הנסון תפקיד בידיי את המשימה להשיב את מספר הסיפורים את סיפוריו הקסומים, ולשלוח אותו בחזרה, החוצה לעולם, לסיבוב חדש לחלוטין של מעשיות".

אם ג'ון הרט היה עדיין בין החיים, זה יכול היה להיות נפלא! זאת הייתה יכולה להיות חזרה אפית לתפקיד שהפך אותו למוכר ואהוב כל כך במחוזותינו. אותו הדין לגבי הנסון עצמו. אבל שניהם הלכו לעולמם. יש משהו עצוב בשיבה על הפרנצ'ייז, כשהם כבר לא חלק ממנו. היחס אל החידוש ייקבע כמובן על פי איכותו ולפי מידת ההצלחה שלו. אין ספק שהמעורבות של גיימן בפרויקט כבר עושה אותו לכל הפחות מעניין. ואם כבר מעניין – מעניין מי ימלא את כיסאו של מספר הסיפורים החדש.