בית » ספרות » ביקורות ספרים » ביקורת: מחוננת / קריסטין קאשור

ביקורת: מחוננת / קריסטין קאשור

מחוננת - קריסטין קאשור - הספרייה הפנטסטית

ביקורתה של רעות פלג על "מחוננת", הספר הראשון בסדרת "שבע הממלכות", מאת סופרת הנוער קריסטין קאשור

"מחוננת", מאת קריסטין קאשור הוא ספר שבו סוף סוף הדילמה העיקרית של הגיבורה אינה מה היא תלבש או את מי מבין המחזרים שלה היא תבחר, אלא דילמה מהותית של בחירה בין טוב לרע, ומאבק לעצמאות. קטסה, גיבורת הספר, היא "מחוננת". אחת מקומץ אנשים בעלי כישרונות מיוחדים, החיים לצד אנשים רגילים. אנשים "מחוננים" התברכו (או קוללו) בכישרון מסוים. יש כאלה בעלי כישרונות כמו לטפס על עצים, או לעצור את הנשימה לזמן ארוך, ויש כאלה בעלי כישרונות יותר חזקים, כמו כישרון לחימה או קריאת מחשבות. לקטסה יש כישרון להרוג. או לפחות, כך היא חושבת בתחילת הספר. ככל שמתקדמת העלילה, קטסה מבינה יותר טוב את הכישרון שלה, ואת עצמה. בהתחלה, היא חושבת שהיא מפלצת, מפני שהיא הורגת ופוצעת אנשים בפקודת דודהּ, המלך. אך בשלב מסוים היא מחליטה לא לתת לו לשלוט עליה עוד, ומפסיקה להקשיב לפקודותיו. בהמשך, היא מבינה שהיא היחידה שיכולה להחליט על המעשים שלה, ולוקחת את גורלה בידיה.

"מחוננת" הוא הראשון מבין שלושה ספרים (עד כה) המתרחשים בעולם "שבע הממלכות". כל אחת משבע הממלכות נשלטת בידי מלך משלה, אשר רובם מסוכסכים זה עם זה ומתנהגים באכזריות כלפי נתיניהם. לכן, קטסה הקימה את "המועצה" – ארגון חשאי הפועל נגד מעשי אי צדק מצד מלכים אלה. בהתחלה היא ראתה את עצמה ככוח נסתר, מתגנבת לבדה וחותרת תחת סמכותם השרירותית והנצלנית של המלכים. אבל בהדרגה המועצה התרחבה, וכללה בתוכה עוד אצילים ופשוטי עם, המנסים ביחד להגן על אנשים מעריצות המלכים ומשימושם לרעה בכישרונות המחוננים. קטסה היא לוחמת צדק חברתית, ויכולה להוות מודל חיקוי מעולה. היא לא רק מדברת על חתרנות, היא מתכננת אותה וגם מוציאה אותה לפועל.

כמו בכל ספר פנטסיה טוב, יש פה גם סיפור אהבה. זוהי עוד אחת מהנקודות החזקות בספר. כשקטסה מתאהבת, היא לא מוותרת על האישיות שלה, הרצונות והשאיפות שלה, אלא הם משתלבים זה בזה. היא לא הופכת לכנועה, היא לא מוותרת על החיים שלה ומתמסרת לבחור ולאהבה שלהם. היא רוצה לשמור על העצמאות שלה, על היכולת שלה לנדוד ממקום למקום, וזה חשוב לה לא פחות מאשר אהובהּ.

ביחד הם יוצאים למסע שישנה את חייהם ואת העולם שהם מכירים. הם רוצים לגלות מה עומד מאחורי רוע נוראי, המראה שלמילים יש אכן כוח להרוג. הרע בספר הוא באמת מפחיד, ומבטא מה קורה כאשר יש ניצול לרעה של כישרון מיוחד. האיום האמיתי אינו אדם אחד העושה מעשים רעים, אלא אדם שבכוחו לגרום לאנשים רבים לעשות מעשים כאלו. קטסה ניצבת מול האפשרות שפחדיה העמוקים ביותר יתממשו. היא מפחדת לגלות שהיא אכן המפלצת שהיא חוששת שהיא עלולה להיות. כזאת המנצלת את כישרונה לעשות מה שאחרים רוצים, ולא מה שהיא מאמינה שהוא נכון.

עיקר הספר הוא על מאבק בין טוב לרע, ובראש ובראשונה, על מאבק פנימי. קטסה מסוגלת לעשות מעשים רעים מאוד, והיא עשתה זאת בפקודת המלך. אך היא נאבקת למצוא בתוכה את הכוח להתנגד לו, ולהחליט לבדה מה היא מוכנה ורוצה לעשות. המאבק אינו רק בין מחוננים "רעים" בעלי כוחות, לבין מחוננים "טובים". אלא מאבקים פנימיים של אנשים עם הרבה כוח, אשר צריכים להחליט כיצד להשתמש בו.

לסיכום, "מחוננת" הוא ספר הפנטסיה האולטימטיבי לנערות ונשים, נערים וגברים. הוא מראה שגיבורות יכולות להיות מוצלחות לא פחות, ואף יותר, מגיבורי פנטסיה. והוא יכול לגרום לכל אחת ואחד לא לפחד מלגלות את הכישרונות שלו, ולחשוב כיצד הוא בוחר לממש אותם.

 

מחוננת (Graceling)

סדרת שבע הממלכות (Graceling Realm Series)

מאת: קריסטין קאשור

תרגום מאנגלית: אינגה מיכאלי

הוצאת כנרת (2011)

413 עמודים

2 תגובות

  1. a12345@walla.com'

    אני מכירה את הספרים שהילדים שלכם קוראים.
    מכירה היטב.

    לא היכרות כזו של שלום שלום, מה שלומכם,
    אלא היכרות לעומק, של לפני ולפנים.

    איך זה יכול להיות?
    כי אני קוראת את הספרים שילדיכם קוראים, מהעמוד הראשון ועד העמוד האחרון.
    לא בגלל הילדים. בגללי.
    זה מה שאני אוהבת לקרוא.

    לפעמים אני מוצאת אוצרות של ממש,
    לפעמים ספרים בינוניים,
    ולפעמים אני מוצאת את עצמי מצומררת.

    מצומררת מזה שאתם לא יודעים.
    מצומררת מזה שהספר מונח לו בתמימות במדף ספרי הנוער בספרייה שלכם
    בין "39 הרמזים" ל"פרסי ג'קסון",
    ואין לכם מושג מה הילד שלכם עומד לקרוא.
    למה הוא עומד להיחשף..

    אז חשבתי שכדאי שתדעו.

    על הספר "מחוננת" שמעתי מכמה בנות צעירות שאהבו את הספר.
    קראתי, ואכן הספר כתוב היטב,
    ומלבד כמה רמזים מעורפלים על מלך שאהב ילדות קטנות,
    עושה חשק להמשיך לספר הבא בסדרה,

    מה שהופך את העניין לחמור עוד יותר,
    כי הילדים שלנו יקראו את הספר הראשון, ימשיכו בהתלהבות לספר השני,
    ואז יגיעו אל הספר השלישי..
    שבו הם יקראו קטעים כפי שאצטט להלן.

    לא הייתי כותבת דברים אלו, אילמלא הייתי יודעת,
    שאתם רואים את הכריכה הילדותית והתמימה,
    אתם רואים את סימון ה"נ" המעיד שזהו ספר לנוער, ואף לילדים,

    אבל אתם לא יודעים למה המלך אהב ילדות קטנות..
    תתכוננו.

    עמוד 430 –
    "ילדות קטנות מושלמות עוד יותר כשהן מדממות.
    הן מנחמות אותי כל כך כשכל הניסויים שלי משתבשים…
    אין לי אספקה בלתי מוגבלת של לוחמות מחוננות, ומרתיח אותי שעלי לבזבז אותן בצורה כזו.
    המרפאים שלי אומרים שהסיבה היא אובדן דם.
    הם אומרים שלא אבצע יותר מדי ניסויים בו-זמנית על אדם אחד.
    אבל אימרו לי, כשאישה שוכבת על השולחן בכל מושלמותה, כיצד אני יכול שלא לנסות?"

    עמוד 440 –
    "תפסיקי," אמר גידון. "פשוט תפסיקי לקרוא. זה פוגע בבריאות שלך".
    "אני חושבת שהוא העדיף קורבנות נשים" אמרה ביטרבלו "כי נוסף על שאר הניסויים המטורפים שכפה עליהן לסבול, הוא גם ביצע ניסויים שקשורים בהיריון ובתינוקות"..
    "אני חושבת שהוא אנס אותן" אמרה ביטרבלו לבדה, קפואה, חירשת,"את כל מי שהיתה בבית החולים שלו.
    אני חושבת שהוא אנס את אמא שלי."

    עמוד 437 –
    "יש טוהר בספירת הסכינים שלי. לפעמים יש טוהר גם בבית החולים, כשאני מאפשר למטופלים להרגיש את הכאב.
    אחדים מהם משמיעים צעקות נפלאות כל כך. זה נשמע כמעט כאילו הדם עצמו צורח. התקרה העגולה והלחות יוצרות אקוסטיקה מצויינת. הקירות נוצצים בשחור. אבל הצרחות מבהילות את האחרים.. השיעורים שלי עם הילדה יהיו כאלה. זה יהיה מושלם עם הילדה."

    עמוד 465 –
    "אין סליחה על מה שעשיתי. קראת את המילים שלו, לא? את יודעת מה הוא הכריח אותנו לעשות, לא?"
    "הוא הכריח אתכם לצפות בהן בזמן שחתך אותן ואנס אותן. זאת לא היתה אשמתכם, ת'יל!"
    "לא," הוא אמר ועיניו הולכות ונטרפות "לא, הוא זה שצפה,"
    "אנחנו אלה שחתכו אותן ואנסו אותן. ילדים!" הוא הצטעק.
    "ילדות קטנות! אני רואה את פניהן!"

    "אני הייתי המועדף עליו.. אני הרגשתי בתענוג שלו כשאמר לי להרגיש כך.
    אני מרגיש בו כשאני רואה את פניהן!"

    זהו.
    מקווה שהספיק.

    לספר קוראים "ביטרבלו". אכן כחול מריר מאד.

    תשמרו על הילדים שלכם.

  2. mcoorn@gmail.com'

    תודה. אני מודה שבתור בוגר, שקרא דבר או שניים, פיתחתי איזושהי אדישות לתיאורים מהסוג הזה. זהו בסך הכול נסיון לא מוצדק, 'להצדיק' את העלילה. בכל אופן, אולי כי עדיין איני הורה, מעולם לא חשבתי על כך שהספר מיועד לצעירים ממני. אזכור נקודה זו.

השאירו תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם לעולםשדות נדרשים מסומנים *

*