ילדת הדרקונים האחרונה – ביקורת ספר

ספרו החדש של רז קלמנוביץ’, ילדת הדרקונים האחרונה, הוא פנטזיית פורטל קלאסית עתירת אקשן ותפניות עלילה

הסופר הישראלי רז קלמנוביץ’ ידוע בעיקר בזכות סדרת ספרי הילדים טרמלם הגמד. לאחרונה, הראה את כוחו בכתיבה הומוריסטית ושנונה למבוגרים עם ספרו דרור חייב למות. כעת שב קלמנוביץ’ עם ספר פנטזיה באורך מלא לנוער לצעירים, ילדת הדרקונים האחרונה. אם לדייק, הספר משתייך לסוגת פנטזיית הפורטל הקלאסית, עם ממלכת פנטזיה פסטורלית וגיבורה נבחרת. ספרי פנטזיה אחרים בסוגה זאת, הם האריה, המכשפה, וארון הבגדים, פיטר פן, אליס בארץ הפלאות והקוסם מארץ עוץ. זוהי נוסחה מאוד ותיקה ומוכרת בז’אנר, ועדיין המחבר מצליח להפוך אותה לשלו.

תקציר העלילה

הדבר האחרון שברידג’ט בת ה-12 רצתה היה לעזוב את העיר הגדולה לטובת בקתה מבודדת ביער, כשרק דביבון המחמד שלה, הנרי, לצידה. אולם ליער יש סודות עתיקים, ונפילה לבאר מובילה אותה לממלכת אלנטיה. בעולם הזה, שאיבד את שאריות הקסם שלו, היא מגלה שהדרך היחידה שלה לחזור הביתה היא לשחרר דרקון כלוא בשם קלאוס.

במקביל לשימוש באלמנטים מוכרים בתת הסוגה, קלמנוביץ’ גם מחדש ויוצק מתוך סגנונו האישי לתוך העלילה. כך מוצגים הקוראים לטרולדים – הכלאה מצערת בין טרולים לגמדים – וכן לג’ייקוב, חד הקרן האחרון, שלא נראה כמו שום חד קרן שקראתם עליו אי פעם. אפילו הקונספט של ילדי דרקונים והאופן בו הם מתפקדים הוא פרי המצאתו של המחבר ושונה מדמויות אנושיות אחרות המזוהות עם דרקונים.

ממלכה קסומה בדעיכה

ממלכת אלנטיה (אמור להישמע כמו אטלנטיס?), בה מתרחש חלק הארי של העלילה, מוחשית מאוד, וניכר שקלמנוביץ’ השקיע בפיתוחה. מצער רק שהספר מגיע ללא מפה כדי לאפשר לקוראים.ות לעקוב אחרי מסעות ברידג’ט וחבריה. המדובר בממלכה קסומה קלאסית שנמצאת במין שום-זמן ושום-מקום, מנוהלת מאוד על ידי הטבע ופחות מושפעת מטכנולוגיה, ודריה הם בריות קסם, כגון גמדים, פיות, דרקונים, חדי-קרן וכיו”ב.

אולם אלנטיה שונה ממרבית הממלכות הפנטסטיות המוכרות מהספרים בכך שמדובר בממלכה גוססת. הקסם הולך ואוזל מן הממלכה. כמובן שיש ספרי פנטזיה דומים, בהם משהו מפר את האיזון והקסם אובד. הדוגמה הבולטת ביותר, היא כנראה הסיפור שאינו נגמר. אבל בילדת הדרקונים האחרונה האובדן מורגש מאוד ומשפיע על כל הדמויות. מהבחינה הזאת, הספר יצא, כנראה, בתקופה הכי מתאימה עבורו. התחושה שהעולם השתגע ומנוהל על ידי מנהיגים שמנצלים את תושביהם במקום לדאוג לרווחתם לא זרה לאיש, גם לא לבני ובנות נוער צעירים. האפשרות להביס את הנבלים ולהשיב לעולם את איזונו וקסמו היא מבורכת.

בנוסף להשפעות מן המיתולוגיה ולהמצאות שלו עצמו, קלמנוביץ’ מבצע שלל “קריצות” לספרי פנטזיה אחרים, ביניהם הרפתקאות אליס מתחת לאדמה (אליס בארץ הפלאות), ההוביט, אבק כוכבים, ואחרים ששכחתי, או שאני לא רוצה להזכיר מחשש לספויילרים.

לסיכום

ילדת הדרקונים האחרונה הוא ספר פנטזיה חדש לילדים, המשתייך למסורת ותיקה ומפוארת של עלילות שער בין המציאות למחוזות הדמיון. למרות שאין בו משהו ישראלי בולט, קלמנוביץ’ מצליח בסגנונו הייחודי להפוך אותו למשהו משלו ומשלנו, ואני בטוח שילדי ישראל ייהנו ממנו מאוד. למרות שהספר מכיל הרבה קסם ויצורים פלאיים, הפנטזיה בו אינה סכרינית. אלנטיה אינה מקום מושלם לאסקפיזם, ובכך היא מתאימה במיוחד לימינו אנו. העיצוב של הספר, לצד איור של יניב שמעוני, הופך אותו גם למוצר שובה עיניים שילדים ומבוגרים ישמחו להחזיק בו בידיהם ועל המדף. באופן כללי, מראה הספר הולם את תוכנו ומפתה לפתוח אותו ולקרוא. הספר הולם מאוד את קהלו ומתאים לקבוצות רבות באוכלוסייה. הוא נקי לחלוטין מכל רמיזה מינית, וגם האלימות בו אינה גרפית. למרות שהפרוטגוניסטית היא ילדה, הוא מתאים בהחלט לקריאה לילדים, ואני בטוח שבנים ימצאו בו לא פחות עניין. מסיבות אלה ועוד, אני כמעט בטוח שילדת הדרקונים האחרונה לא תהיה ההזדמנות האחרונה שלנו לבקר באלנטיה.

ילדת הדרקונים האחרונה (The Last Dragon Girl)
מאת: רז קלמנוביץ’
הוצאת אגם (2026)
304 עמודים