פסח אמנם מאחורינו, אבל זה לא אומר שאי אפשר ליהנות יותר מסרטי ילדים קסומים ומלאי הרפתקאות ותמימות (מהסוג שנעשה, למרבה הצער, די נדיר בשנים האחרונות). כזהו “ניקו: אח קטן, צרות גדולות”, סרט אנימציה מפינלנד, אשר מצליח להציע סיפור יפהפה ומרגש עם ניחוח של פעם, ובד בבד, לגעת בסוגיות אשר מעסיקות ילדים רבים בימינו.
עלילת הסרט:
אייל צעיר בשם ניקו, חי חיים שלווים, לבד עם אמו, וחולם על הרגע שבו היא ואביו יתאחדו לכדי משפחה כבעבר. יום אחד הוא מגלה, שחייו עומדים להשתנות: לאמו בן זוג חדש העומד לעבור לגור איתם, יחד עם בנו הצעיר והחמוד-בצורה-בלתי-רגילה, ג’וני.
לניקו קשה לקבל את השינוי החדש, והוא מייחל שג’וני פשוט ייעלם. יום אחד, במהלך משחק משותף ביער, כך אכן קורה. ג’וני הקטן נחטף על ידי קבוצת נשרים רשעים וחורשי מזימות. ניקו יוצא למסע הרפתקאות קצבי במרחבים המושלגים, במטרה למצוא ולהשיב את ג’וני. הוא מקבל עזרה ממקורות לא צפויים ועד האיחוד המרגש, הוא לומד את אחד השיעורים החשובים של חייו, על מהותה וחשיבותה של משפחה, מחויבות ודאגה לאחר.
* * *
למען ההגינות, יש לציין שני דברים שצופים מבוגרים ומנוסים יעלו עליהם מהר מאוד: ראשית, “ניקו: אח קטן צרות גדולות” משווק בארץ כסרט הרפתקאות מצויר לפסח. הוא אכן גדוש הרפתקאות ומקסים, אבל מדובר בסרט ששייך יותר לחג-המולד מאשר לעונת האביב והקיץ. ניקו הוא אייל מעופף, בנו של אדיר (באנגלית – Prancer) – אחד מן האיילים המעופפים המופקדים על נשיאת המזחלת הקסומה של סנטה קלאוס. שנית, בדיקה קטנה ברשת מעלה כי זהו סרט המשך לסרט “ניקו: הדרך אל הכוכבים”.
ההתעלמות מההקשר לחג המולד ולסרט הראשון בפרסומי הסרט עוררה את חשדי, אולם לאחר שראיתי אותו, שמחתי לגלות ששתי העובדות הללו לא עומדות בעוכריו. כאשר הסרט מופץ במקביל ל”מלכת השלג”, אין באמת בעיה עם הקרנתו של “סרט חורף” באביב. ניתן היה לצפות שהוא ישווק בחורף, אך הנופים המושלגים היפהפיים דווקא מתאימים להפליא כדי לברוח ממזג האוויר הארץ-ישראלי למחוזות יותר חורפיים. גם עובדת היותו של הסרט המשכון לא צריכה להדאיג יתר על המידה. למרות שיש בו רפרנסים לסרט הקודם, הוא עובד יופי גם בזכות עצמו. האולם בו ראיתי את הסרט היה מלא בילדים, ולא נראה שמי מהם התקשו לעקוב אחר העלילה. מה שכן, מי שילכו לראות את הסרט בקולנוע ויאהבו אותו, ודאי ישמחו לגלות שיש סרט נוסף, קודם, שיאפשר לכל המשפחה ליהנות מהרפתקה נוספת עם ניקו וחבריו – פריקוול, אם תרצו.
מבחינה ויזואלית, הסרט יפהפה והסגנון שלו מרענן ושונה מן המראה האופייני אליו הורגלנו בסרטי האנימציה של דיסני ודרימוורקס בהם הורגלנו. ניכר שהוא פחות שאפתני ויקר מסרטי אנימציה של שתי הענקיות בתחום והאנימציה לא מושלמת. יחד עם זאת, מה שיש מכובד לגמרי, והוא בהחלט הצליח להעלות כמה פנים משתאות בקרב הקהל הצעיר באולם. הנופים נראים נפלא על המסך הגדול ועיצוב הדמויות חביב מאוד ושבה את ליבם של הילדים בקלילות.
מבחינת הסיפור, ניכרת העובדה שהסרט אינו חלק ממערכת מסחטת הכספים ההוליוודית של החגים. העלילה נוגעת באומץ בסוגיות שדיסני ודרימוורקס אינן ממהרות לגעת בהן בסרטי האנימציה שלהן: פירוד הורים, נישואים מחדש, התמודדות עם אחים למחצה וכיו”ב. מעבר לעיסוק בנושא הזה, העלילה נוגעת גם בסוגיות אחרות בצורה רגישה ואף משעשעת. כך, למשל, הקונפליקט של ניקו הוא לא רק קונפליקט של ילד המתמודד עם גירושי הוריו, אלא קונפליקט האופייני כמעט לכל ילד אשר הורגל להיות יחיד, ונאלץ לפתע לחלוק את תשומת הלב של הוריו עם ילד נוסף.
ניקו רוצה להחזיר את הגלגל לאחור, להשיב את הוריו זה אל זה ולהיות שוב במרכז עולמם. אולם מכיוון שהוא לא יכול, הוא נמלא בתסכול מחד ובאשמה ובושה מאידך. הוא רוצה שאמו תהיה מאושרת, אבל הוא גם מקנא, סולד מן המצב החדש ומייחל לכך שאחיו החדש ייעלם. במצב זה, הוא מבדל עצמו ממשפחתו ושואף להתבודד. אך כאשר אחיו נחטף והוא יוצא לדרך כדי להצילו, הוא פוגש את טוביאס, אייל זקן ומתבודד, שטוען שאין לו צורך באיש ולאיש אין צורך בו. כפי שניקו לומד להבין, אין זה המצב. האייל הזקן פשוט בודד. במידה רבה, טוביאס הוא בעצם בן דמותו המבוגרת של ניקו. הוא מייצג את עתידו של האייל הצעיר, אם לא ישכיל לקבל את המציאות החדשה וילמד להשתלב בתוכה. כאשר השניים משלבים כוחות כדי להציל את ג’וני, שניהם מוצאים את הדרך חזרה אל חיק החברה והמשפחה.
לסיכום
“ניקו: אח קטן, צרות גדולות” הוא סרט אנימציה חביב לכל המשפחה. הוא לא מושלם, אבל עשוי מספיק טוב כדי שיהיה מהנה לראות אותו על המסך הגדול, בייחוד אם ברצונכם לחלוק עם הילדים שעה ורבע בקוטב הצפוני. אפשר לראות אותו בגרסת התלת-ממד, אבל לא הכרחי. בסך הכול, הוא מציע עלילה משעשעת, אך לא מטופשת וגם הדיבוב לא רע בכלל. אם יש לכם איך להניח את הידיים על הסרט הראשון, יכול להיות שתרצו לעשות זאת גם.
