השחקן פיטר פאלק הלך לעולמו בליל חמישי (23.06.2011), בגיל 83. הוא מת בביתו שבבברלי הילס, לאחר שבשנים האחרונות סבל ממחלת האלצהיימר. פאלק היה שחקן פעיל למדי, אך הוא זכור כיום בעיקר בשל דמות הבלש קולומבו, אותה גילם במשך שנים רבות, וכן בשל דמות הסבא המספר בסרט הקלאסי, הנסיכה הקסומה (1987). סגנונו הציני אך טוב הלב, מבטו המיוחד (לפאלק הייתה עין זכוכית) והמבטא הניו יורקי הכבד שלו העניקו לשתי הדמויות הללו את אופיין הבלתי נשכח.
פאלק היה אחד השחקנים החביבים עליי, עוד מימי ילדותי. אני זוכר עדיין כיצד הייתי מתגנב במסדרון, כדי להציץ מעבר לפינה ולראות את קולומבו, סדרת הבלשים שזיכתה את פאלק בתהילה. בימים בהם הייתה הטלוויזיה גדושה בסדרות בלשים, ממאגנום ורצח במשיכת קולמוס ועד פוארו ואפילו אינספקטור גאדג'ט, היה קולומבו הבלש המועדף עליי. הוא היה צנוע, פשוט, מחוספס וחד כמו סכין. הוא נראה לי כמו פליט של סרטי הפילם נואר, עוד לפני שידעתי פילם נואר מהו.
אני זוכר גם עד היום את היום בו לקחו אותנו מבית הספר לפסטיבל הסרטים של חיפה, שם מבקר הסרטים גידי אורשר הרצה בפנינו, בין הקרנות שלושה סרטים: צוללת צהובה, הברון מינכהאוזן ולסיום, סרט חדש – הנסיכה הקסומה. עברו הרבה שנים בטרם קראתי את הספר עליו מבוסס הסרט. אני עדיין טוען שסיפור המסגרת עם דמות המספר אותה גילם פאלק, טוב בהרבה מזה שבספר, עם דמות המספר הניירוטי, ושמדובר באחת מן האדפטציות הטובות ביותר של ספר למסך הגדול. לפאלק ולהופעותיו הקצרות לאורך העלילה חלק גדול בכך. בדרכו שלו, הפך פאלק את סיפור המסגרת לקסום לא פחות מקורותיה של הנסיכה הקסומה, ווסלי ואיניגו מונטויה.
האלצהיימר היא מחלה נוראה. רופאו הפרטי של פאלק העיד כי בשלבים המתקדמים של מחלתו לא זכר אפילו את הבלש קולומבו. סביר להניח שגם לא זכר את תפקידיו האחרים, או את כל האנשים שבהם נגע לאורך השנים. זה מצער, אבל אולי היה מנחם אותו לדעת שעבור רבים שגדלו על סרטיו ונהנו לשוב אליהם פעם אחר פעם, היה פיטר פאלק ונותר בלתי נשכח.
