בואו לקרוא את הפרק הראשון מתוך אבירי דינו – פנטרה בסכנה, מאת ג’ף נורטון, ולהכיר עולם בו דינוזאורים חיים לצד בני האדם.
תקציר העלילה
ברוכים הבאים לפאנטרה, ארץ מסתורית שבה הדינוזאורים מעולם לא נכחדו. הנרי פיירצ’יילד הוא נער אורווה פשוט עם חלומות גדולים – והוא מקבל הזדמנות חד-פעמית להצטרף לשורות אבירי הדינו: ולרכב על גבו של טי רקס. כשמולדתו של הנרי נמצאת בסכנה ואדונו, לורד הארדינג, נתון באיום מידי – מתגלה כישרון יוצא הדופן של הנרי לרכוש את אמונם של הדינוזאורים. עכשיו, כשהקרב כבר בפתח, רק הוא יכול להציל את המצב. אבל האם אבירי הדינו ייתנו אמון בנער פשוט כמוהו?
סדרת הרפתקאות מסחררת על אומץ לב, על חברות ועל איך להיות הכי טובים שאתם יכולים.
קריאה נעימה!
הנרי פֶרצ’יילד התעורר לקול נהמה אדירה. מה זה? הוא לא עד כדי כך רעב! הוא ליטף את בטנו בתהייה. ואז הוא שמע נחרה, ועוד נהמה. הקולות באו מתאי האורווה שמתחת למיטתו.
אני יודע מה הם רוצים, חשב. הוא קם לאטו מהמזרן הדק ונעמד בחלל הנמוך. למרבה המזל, הוא נזכר בזמן לכופף את ראשו – המצח שלו נחבט בקורות התקרה יותר מדי פעמים, והיו לו מספיק סימנים שהוכיחו את זה.
הוא ירד בסולם הרעוע בנשימה עצורה כדי לא לשאוף את הסירחון, ולבסוף קפץ מהשלב האחרון ונחת בקלילות על הקרקע. הוא הסתובב והביט בשורת התאים.
“בוקר טוב לכולם!”
הדינוזאורים התנועעו בתאיהם והפנו את ראשיהם בכיוון הקול. כולם ידעו מה המילים האלה אומרות – ארוחת בוקר! מאז שהנרי היה ילד קטן, היה לו קשר מיוחד לדינוזאורים של ברקלאן. זה היה הדבר שהפך אותו לנער אורוות טוב כל כך.
הנרי פתח את הדלתות הגדולות של האורווה ונשם מלוא הריאות אוויר בוקר צח מהמרעה הירוק.
אחר כך הוא לקח את התרמיל שלו מהמתלה, תלה אותו על כתפו ופתח את דלת התא הראשון.
“בוקר טוב, טריבּוּס,” הוא אמר.
הטְרִיצֶרָטוֹפְּס בעל שלוש הקרניים ענה לו בחרחור והתרומם לאט ממרבץ הקש שלו. הוא הרכין את ראשו כדי שהנרי יוכל לצחצח קלות כל אחת מקרניו בסמרטוט ישן. טריבוס אהב שמשפשפים לו את הקרניים!
“חתיך אש,” אמר הנרי ושלף תות ברקלאן סגול מהשקיק. הוא גלגל אותו בכף ידו. תותי ברקלאן הם כמו אוכמניות ענקיות. הנרי הניח את התות על כף ידו כדי שטריבוס יוכל לאכול אותו. הדינוזאור שאב מיד את התות לפיו וניקה את ידו של הנרי בלשונו המחוספסת. זה דגדג, והנרי התפתל וצחק.
הנרי טפח בעדינות על אחוריו העצומים של הדינוזאור, וטריבוס יצא מהתא לאטו לכיוון המרעה.
הנרי סקר במבטו את שורת התאים. “תור מי עכשיו?”
ההיפסילוֹפוֹדוֹנית התרוממה על רגליה האחוריות והציגה להארי את בטנה הרכה והלבנה. היא גרגרה בשביעות רצון כשהנרי גירד לה את הקשקשים. הנרי תפס עוד תות וזרק אותו מעלה. היפי תפסה אותו ומיהרה להצטרף אל טריבוס במרעה. הנרי ליווה אותה במבט מלא חיבה. שעת ההאכלה היתה החלק האהוב עליו ביום!
הנרי המשיך לברך את כל אחת מהחיות שלו בבוקר טוב ולשלוח אותן החוצה. הדינוזאורים היו גבוהים ממנו בערך פי שניים. הוא שמע סיפורים על דינוזאורים פראיים שחיו בעבר והגיעו לגובה של טירה, אבל תושבי ברקלאן הכליאו דינוזאורים במשך דורות רבים, עד שהם נעשו קטנים יותר מאבותיהם. בזכות תותי ברקלאן הם גם היו ידידותיים ועדינים, וכך יכלו לחיות בהרמוניה עם בני האדם.
בשאר המחוזות של פנתרה נשארו הדינוזאורים פראיים, עצומים ומסוכנים. מחוז ברקלאן הקטנטן היה המקום היחיד שבו הם חיו לצד בני האדם.
לבסוף הגיע הנרי לתא הקטן ביותר, שבו התגורר הדינוזאור הקטן ביותר – החבר הכי טוב של הנרי, קפצן. גופו של קפצן היה מכוסה נוצות, והן רעדו כשקפצן היה עצבני – כלומר רוב הזמן. ברגע שהנרי פתח את דלת התא, היצור הקטן דחף את ראשו לחיקו של הנרי. לקפצן היה גוף עגלגל שהתנודד על רגליים רזות. הנרי חשב שהוא דומה יותר לתרנגולת מאשר לדינוזאור, אבל ברור שלא אמר את זה לקפצן. הנרי פרע את נוצותיו הצבעוניות של קפצן, שענה לו ב”ציף-ציף”. הנרי נתן לו תות, טפח על גופו ושלח אותו החוצה אל האחרים.
הנרי התחיל לנקות את התאים, ולערום ערמות רוטטות של קקי דינוזאורים טרי במריצת העץ שלו. הוא תפס בידיות ודחף את המריצה לקצה השדה, ושם שפך את הצואה לערמת קומפוסט שהעלתה אדים באוויר הבוקר הקריר. העיניים שלו דמעו מרוב סירחון! אבל אל דאגה – הקקי שלהם ישמש לדישון היבול החשוב ביותר במחוז – תותי ברקלאן.
הנרי החזיר את המריצה למקומה וטאטא את התאים. סוף-סוף הגיע הזמן לארוחת הבוקר שלו. הוא צעד אל כניסת המשרתים, בצדה האחורי של אחוזת האבן המרשימה. הבטן שלו קרקרה. אני מקווה שמר טבח שמר לי כמה נקניקיות! אבל כשעבר לפני הבית הגדול, הסקרנות השתלטה עליו.
למרות השעה המוקדמת, כרכרה חיכתה על שביל החצץ של אחוזת הרדינג. צוות המשרתים – ובהם מר טבח ורב המשרתים – עמדו בשורה כדי להיפרד מהנוסעים. נראה שהנרי יכול לשכוח מנקניקיות היום. מה כולם עושים כאן?
לורד הרדינג וליידי אנווין הופיעו בכניסה הראשית. הנרי עבד באורווה, וכמעט מעולם לא ראה את הלורד והליידי פנים אל פנים. הוא פתח את פיו כדי לברך אותם, ומיד סגר אותו. “אל תדבר אלא אם כן פונים אליך,” אמרו לו תמיד. עדיף לא להסתכן.
שערו הכסוף של לורד הרדינג נצץ באור השמש הרך של הבוקר. גופו התמיר נשען על מקל עשוי מעצם דינוזאור ממורקת. לצדו ניצבה ליידי אנווין, לבושה בגלימה בצבע ארגמן. היא משכה מטה את כיסוי הראש שלה ונשאה את פניה אל אור הבוקר הערפילי. שערה הכהה היה אסוף לפקעת בשן ארוכה של דינוזאור. יחד הם ניגשו אל הכרכרה השחורה המבריקה. היא היתה רתומה לזוג פָּרָזָאוּרוֹלוֹפוּסים, כמו תמיד.
ליידי אנווין הבחינה בהנרי. “הו, הנה הנרי! שלום, בחור צעיר.”
כעת היה מותר לו לדבר.
“בוקר טוב,” קרא הנרי וקד לה.
היא והרדינג תמיד נהגו בהנרי בחביבות, אבל מי שהיה אחראי עליו רוב הזמן היה רב המשרתים, ארתור, שנעץ בו עכשיו מבט ממקומו בשורת המשרתים.
“הלוואי,” אמר לורד הרדינג ושלח מבט עצבני לכיוון דרום.
הנרי התעלם מהמבטים של ארתור והתקרב אליו. “מה אתם עושים כאן בשעה מוקדמת כל כך?” הוא שאל.
ארתור כחכח בגרונו וצמצם את עיניו בניסיון להורות להנרי לשתוק.
“עניינים של מדינת ברקלאן,” ענה לורד הרדינג.
זה יכול להיות כל דבר! חשב הנרי.
הנרי ידע שלורד הרדינג וליידי אנווין עובדים קשה כדי להבטיח ברקלאן תישאר בטוחה ומשגשגת. לעתים קרובות הם אירחו אנשים חשובים בבית האחוזה, וגם ערכו נשפים גדולים כדי שהמבקרים ירגישו חשובים. הנרי אהב להאזין למוזיקה, אבל לפעמים היא הפחידה את הדינוזאורים.
“מדברים על סכנה לקרב בגבול הדרומי,” לחשה ליידי אנווין. “אנחנו רוצים לפתוח במשא ומתן לפני שהמצב יידרדר.”
“אכן כך,” אמר לורד הרדינג. “אבל לא תמיד דיבורים יכולים למנוע מלחמה.”
“מלחמה?” אמר הנרי בתדהמה.
הוא באמת שמע משרתים מדברים על מחוזות אחרים שנאבקים על השליטה בפנתרה. הם חששו שהלחימה תזלוג לברקלאן השלווה.
קול דהרה מילא את האוויר. ארבעה אבירים לבושי שריון, רכובים על דינוזאורים, הקיפו את האחוזה. אבירי דינו! עד עכשיו הנרי ראה אותם רק במצעדים ובטורנירים! הם היו לוחמים חזקים ואמיצים – הוא חלם להיות כמותם יום אחד.
לסתו של הנרי נשמטה בתדהמה למראה הדינוזאורים ששעטו לכיוון הכרכרה. הוא זיהה נערה שחורת שיער שרכבה על אַנקִילוֹזָאוּרוּס מקושקש. זו היתה אָיְילָה. היא קרצה להנרי כשעברה לידו.
אוֹרנִיתוֹמִימוּס חלף במהירות על פניה – הדינוזאור הזה היה ידוע במהירותו וביכולתו לחקות קריאות ציפורים. רכב עליו גליארד, נער גבוה בעל שיער זהוב ארוך. מתחת לשריון הכסף המנצנץ שלו הציצו בגדי משי ססגוניים. הוא הוביל את הדינוזאור שלו לכיוונו של לורד הרדינג והשתחווה בחשיבות עצמית. נדמה שגאלי אפילו לא רואה את הנרי, אבל הנרי לא נעלב. כולם ידעו שגאלי לא רואה אף אחד חוץ מאשר את עצמו.
לצדו רכבה אלספת. היא ישבה במרומי האוכף על הסטירקוזאורוס הקוצני שלה. לאלספת – אלי, בקיצור – היו תלתלים ג’ינג’יים.
מאחור רכב טורין, מנהיג האבירים. הנער יפה התואר חייך אל הנרי בידידותיות. הוא רכב על נוֹת’רוֹניכוּס מטופח שדהר על שתי רגליים.
“אבירי דינו לשירותכם, אדוני הלורד, ליידי,” אמר טורין והתייצב עם הדינוזאור שלו בראש החבורה. הוא פנה והביט מטה בהנרי. “נערי נושא הכלים.”
נושא כלים? זאת הפעם הראשונה שמישהו פנה אל הנרי בכינוי הזה.
גאלי פלט נחרה קצרה. “ממש! הוא בסך הכול אוסף קקי.”
הנרי חש שלחייו בוערות מבושה.
“כולנו עושים כל מה שביכולתנו למען ברקלאן,” התערב לורד הרדינג. “אתה בשדה הקרב, הנרי באורוות. אולי קצת עבודות ניקיון יועילו לעיצוב האופי שלך, גליארד.”
אלי צחקה. “אני מוכנה לוותר על פודינג למשך שבוע שלם כדי לראות את זה!”
גאלי נעץ בהנרי מבט. האם בזה הרגע הנרי רכש לעצמו אויב?
ארבעת האבירים הקיפו את הכרכרה ולורד הרדינג טיפס פנימה ואחז במושכות. אחד המשרתים עזר לאשתו להצטרף אליו.
לורד הרדינג סקר במבטו את האבירים ונשא את קולו.
“אנחנו רוכבים…”
“למען ברקלאן!” הם ענו יחד. זו היתה הקריאה המפורסמת של אבירי דינו – כולם במחוז הכירו אותה.
שני הפרזאורולופוסים זינקו קדימה, ואבירי דינו תפסו את עמדותיהם: שניים לפני הכרכרה ושניים מאחוריה. הנרי הביט בכרכרה שהתרחקה בשביל הארוך, בשעה שהמשרתים נופפו והריעו. אבירי דינו חצו את הגשר המתרומם ונעלמו במורד הדרך הראשית דרומה במהירות שבה הופיעו.
הנרי, כמו תמיד, נשאר מאחור, בפינה הקטנה שלו בברקלאן. הוא הרגיש שבטנו מתכווצת בכמיהה. האם יזכה אי-פעם לראות עוד חלקים מהמחוז, או שזו תקווה גדולה מדי?
“מספיק להתבטל!” קרא ארתור.
לבו של הנרי צנח בקרבו והוא זנח את החלום. הוא הפנה את מבטו אל רב המשרתים. ארתור אחז אֵת, כאילו כדי להזכיר להנרי את מקומו.
“אין לך סיבה לקנא,” אמר. “שמעתי שטי רקס פראי משתולל ביערות הדרומיים.”
פיו של הנרי נפער בתדהמה והוא הביט אל הדרך הדרומית. “למה לא הזהרת אותם?” שאל.
“זה לא העסק שלי,” אמר רב המשרתים. “משלמים לי רק כדי לשמור על הניקיון.”
הנרי לקח את האת, וארתור ושאר המשרתים שבו ונעלמו בתוך בית האחוזה.
הנרי הביט בצללית הרחוקה של הכרכרה. טי רקס משתולל? לורד הרדינג וליידי אנווין עלולים להיפגע, או גרוע יותר, למות!
הוא ניסה לחשוב במהירות, להעריך את המרחק. אם רק יוכל… הוא שלח מבט אל קפצן, שהיה עסוק בליחוך חלקה של שיחי רודודנדרון. כן, יכול להיות שהוא מהיר מספיק.
הנרי וידא שארתור לא בסביבה ורץ חזרה לאורוות. הוא הביט סביבו בדאגה.
תחשוב, הנרי, תחשוב! מה אתה צריך?
עיניו נחו על ציוד הרכיבה שהיה תלוי על הקיר; זה יכול להועיל! הוא תלש את מושכות העור המבריקות והאוכף מהמסמר ורץ אל המרעה. אחר כך קירב את אצבעותיו לשפתיו ושרק שריקה ארוכה וגבוהה – הקריאה המיוחדת שלו לדינוזאור האהוב עליו. קפצן דילג לקראתו מצדו האחר של המרעה, מתנשף ומתנשם.
הנרי הבחין בחלקה האחורי של הכרכה מציץ מאחורי גדר חיה ואז נעלם לחלוטין. “מהר!”
קפצן חיכה בסבלנות בזמן שהנרי טיפס על מדרגות אבן שנחצבו במיוחד למען בני אדם נמוכים שרוצים לרכוב על דינוזאורים. נוצותיו הרכות של קפצן נראו זוהרות ורעננות, כאילו הבין את דחיפות המשימה.
הנרי הרים אגרוף באוויר, בדיוק כפי שראה את אבירי דינו עושים, וקפצן נהם בשביעות רצון. עכשיו או לעולם לא! “אנחנו רוכבים למען ברקלאן!”
