ביקורתה של רעות לביא-פלג על "שנת ירח", מאת ל. ו. אנג'ל

"שנת ירח" הוא ספר פנטסיה למבוגרים. הוא לא מכוון לנוער ולא מיועד אליו. הדמויות הראשיות בו הן בשנות השלושים לחייהן, והבעיות שמעסיקות אותן הן רציניות ושייכות לעולם המבוגרים. הדמות הראשית, מרי, היא אחות בבית חולים, ובתחילת הספר היא חוזרת ממשמרת ומגלה שכדור הבדולח שקיבלה בירושה זוהר באור עמום. הכדור מזכיר לה תקופה שזמן רב לא חשבה עליה.

לפני עשרים שנה מרי לוי ומיכאל שוורץ היו חברים הכי טובים. היא היתה בת שמונה, הוא בן עשר, ובמשך שנה הוא גר בביתה, עם סבתה ודודתה, לאחר שאמו נפטרה ואביו נסע לארצות הברית, לתקופה, כדי לבדוק אם יוכל להשתקע שם. הכול הם עשו יחד, ובעיקר – המציאו משחקים. מיכאל היה אלוף בלהמציא משחקים, והם היו קובעים את החוקים, רבים ומשחקים. החוק היחיד הקבוע שהם החליטו עליו היה – בלי חוקים ובלי דמעות. כלומר, לכל משחק היו החוקים הייחודיים משלו, והמפסיד לא יכול ליילל ולבכות כי אז "המשחק ייגמר לעולמי-עולמים ולנצח-נצחים."

בזמן שנותר להם לפני שמיכאל היה צריך לנסוע לאביו בארצות הברית, הם היו נעלמים מהבית לשעות ולא היו חוזרים גם כשהסבתא והדודה היו קוראות בכל השכונה שיחזרו. באחד הימים הם חזרו מאוחר משיטוט בחוץ, ומרי נפלה לתוך בור. מיכאל חילץ אותה ולמרות העונשים הכבדים שקיבלו, היא היתה מאושרת כי הוא שמר עליה, והבטיח שתמיד ישמור.

הספר מתחיל בצורה אופטימית זו, אך נקטע בצורה חדה כאשר מרי מכריזה כי מאז שמיכאל עזב לארצות הברית, היא ידעה ששום דבר טוב כבר לא יבוא אל החיים שלה. אבא שלה לא היה חלק מחייה עוד לפני שנולדה, אמה לא גידלה אותה אלא חיפשה את עצמה, ומיכאל עזב אותה. "זה היה הרבה מעבר למה שילדה בת שמונה יכולה להכיל בלב הקטן שלה" (עמוד 11).

מרגע זה, הספר מספר על חייה של מרי בהווה ובעבר, על חייו של מיכאל, ועל הקשר ביניהם. נוסף על כדור הבדולח, ישנה גם חפיסת קלפי טארוט מסתורית וחוטי קסם אשר שזורים בין כל פרקי הסיפור. מעבר לכך, לספר יש שורשים יהודיים מזמנים עברו וממקום רחוק – סבתא של מרי עלתה לארץ מטריפולי שבלוב. נכון מאוד, הספר הזה הוא ישראלי למהדרין. הוא כתוב בצורה קולחת ולא מתאמצת, ונראה שייך מאוד לתרבות הישראלית ולתרבות הפנטסיה, בו בזמן.

כיף מאוד למצוא ספר פנטסיה ישראלי מוצלח, שמתרחש כולו בארץ, ומכיל בנוסף למרכיבי הפנטסיה שלו, דמויות ישראליות, כמו שאנחנו מכירים מספרות "רגילה" – דמויות של עולים ושל ילידי הארץ, עניים ועשירים, אחיות ונהגי מוניות. לא רק שהדמויות ישראליות, הן גם בוגרות מאוד, ולמרות זאת, כתובות באופן חינני ואפילו שובב. הן מצליחות להיות מיוסרות ומצחיקות לסירוגין, ואנחנו מגלים לא רק את סיפור החיים שלהן עד להווה של הספר, אלא לומדים להכירן כבני אדם.

אולי בכך שהספר בוגר, ועוסק בנושאים קשים וכבדים (אך לא עושה זאת בכבדות), הוא מצליח לא ליפול למלכודות שספרי פנטסיה ישראליים אחרים לעיתים נופלים בהן. הוא לא מנסה להתאים את עצמו לפנטסיה העולמית המקובלת, אלא שואב את ההשראה ואת המקורות שלו מהחיים כאן, ומהיהדות, שיכולה (בידיים הנכונות) להיות מקור פנטסטי בפני עצמה.

שנת ירח

מאת: ל. ו. אנג'ל

הוצאת אופיר ביכורים (2011)

250 עמודים